טיפול באומנות: הערוץ הנוסף שמאפשר לצמוח מחדש

מנעד הטיפולים הנפשיים הוא עצום. אחת הדרכים הנעימות ולא פעם המדויקות ביותר לטפל בנפש פצועה, היא באמצעות האמנות. מדובר בערוץ תקשורת נוסף לוורבאלי, ומאפשר דרך ביטוי תרפויטית ומעצימה. ביקשנו ממירי טורצקי, מטפלת באומנות, שתסביר על התחום. כדאי להכיר

  • טיפול
בשיתוף מירי טורצקי
להביא חלקים לא מודעים למודע. הקליניקה של מירי (צילום: מירי טורצקי)

טיפול נפשי כבר מזמן אינו נחלתם רק של אנשים אמידים או "לא יציבים" נפשית. אחוז ניכר מהאוכלוסייה מטופל בדרכים שונות ומגוונות בשל מצוקות או בעיות נפשיות, מדיכאון קל, חרדות מסוגים שונים, טראומות ופוסט טראומות, דרך מחלות כמו OCD ועד סכיזופרניה, אולי המחלה הקשה ביותר המוכרת במדע הנפש.

במאה שעברה עולם הטיפול עבר מהפכות משמעותיות, ומאז המצאת שיטת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, אי שם בתחילת המאה ה-20, ועד היום, סגנונות הטיפול התפתחו. במסגרת ההתפתחות, שוכללו ונוספו תיאוריות ודרכי טיפול מגוונות. עם השנים הבינו שהטיפול הוורבאלי על הספה הוא לא בהכרח מתאים לכל אחד או נכון לכל מטופל. אחד הטיפולים המציעים אלטרנטיבה איכותית ומרתקת הוא טיפול ותיק, שעדיין לא מוכר דיו בישראל, טיפול באמנות. טיפול זה סולל דרך אל נבכי נפשו של המטופל בערוץ שאינו ורבאלי, ערוץ תקשורת יצירתי, באמצעות אמנות.

"מהות הטיפול באומנות זה בעצם להשתמש בכלים האומנותיים כדי להביא חלקים לא מודעים למודע וכך להכיר את הנפש שלנו בצורה מעמיקה יותר", אומרת מירי טורצקי, מטפלת באמנות ומתמחה בטראומה, ומוסיפה: "לצד השימוש במילים, באמצעות האמנות נבין גם את הכוחות שלנו וגם את החלקים שמאתגרים אותנו. אדם שמגיע לטיפול לרוב מגיע בגלל משבר בחייו. האמנות מאפשרת להביע את שקשה לומר במילים בין אם חלקים אלו אינם מודעים ובין אם האדם אינו מוצא מילים מספיק מדויקות לומר את שעל ליבו. למילים לא תמיד יש מספיק כוח ומשמעות, וכאן היצירה מציעה נתיב נוסף ולעתים טוב יותר להבעה ואף לשינוי משמעותי בתוך תהליך, במילים אחרות טרנספורמציה נפשית. כמו שאומרים - תמונה אחת שווה אלף מילים".

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

לכתבה המלאה
"החלק הוורבאלי נוכח, כמובן תלוי במטופל". מירי טורצקי (צילום: מירי טורצקי)

איך נראית קליניקה של טיפול באומנות?

"בעצם בקליניקה שלי יש גם את מקום הישיבה הרגיל, הטייפ קאסט של הכורסאות והשולחן הקטן באמצע, ובחלק השני של הקליניקה יש המון חומרי אומנות. החל מציור בעפרונות, גועש, פנדה וכו', וממשיך לפיסול, חימר, גבס, פחם, פלסטלינה וכד'. כל מטפל ומטפלת באומנות לוקחים את זה קצת למקומות שונים. אני מאוד אוהבת לעבוד גם עם חומרים מהטבע, חומרים ממוחזרים. יש לי כל מיני ארגזי ג'נק ובתוכם מקרטוני חלב, קופסות בגדלים שונים, עד לשברים של כל מיני צעצועים, מוצרי חשמל הרוסים, חפצים מהיום יום ועוד. מכולם ניתן ליצור בצורה ספונטנית ולאפשר לנפש לדבר דרך האמנות".

החלק הוורבאלי פחות נוכח בטיפול באומנות?

"החלק הוורבאלי נוכח, כמובן תלוי במטופל. עם ילדים, לרוב האמנות היא המרכז וככל שיש התפתחות ביכולת הביטוי החלק הוורבלי נכנס ונוכח יותר. הרבה פעמים עם ילדים אני מכוונת גם לשיח וורבלי בכדאי שידעו לבטא עצמם גם מחוץ לחדר הטיפולים. עם מבוגרים, לרוב יש שיח יותר מעמיק על היצירה והעלאת תכנים למודע או חשיפה של חלקים נפשיים וכך האמנות והשיח הוורבלי משלימים זו את זה. האמנות גם מתאימה למטופלים שהדיבור הישיר מעורר את מנגנוני ההגנה וכך קשה יותר להיכנס לתהליך וליצור שינוי. יש גם הרבה מטופלים שהטיפול בדיבור לא קידם אותם. אז נכנסים לתהליך אמנותי וניתן לדבר על התהליך היצירתי או על היצירה, מה שמשמש כמראה על החיים ונפשו של האדם, רק בלי הצורך להתגונן מעצם ההרחקה. בתהליכים אלו, מתאפשר שינו דרך החומר, דרך המסע באמנות".

מירי מטפלת באומנות כבר 5 שנים, וגם לפני שהפכה למטפלת עסקה לא מעט בתחומי חינוך- טיפול, לא פעם במגע ישיר עם הנפש. "גם עבדתי בתחום הפנימיות, מה שנקרא החינוך הבלתי פורמלי, הייתי מדריכה וגם רכזת ועוד כל מיני תפקידים בעיקר בפנימיות עם פרופיל נפשי. אני עוסקת בחינוך מאז שאני ילדה, אני כל הזמן על הרצף הזה. הייתי גם בחוות השומר בצבא (חיילי רפול), אני חיה בהתמקדות בהתפתחות האדם", אומרת מירי ומגלה: "בעצם אני חיה את זה כל החיים, אני גדלתי עם אבא שהוא פסיכיאטר ופסיכותרפיסט וגם סבתא שלי הייתה פסיכיאטרית, אז זה נוכח מאוד בבית. אז זה חלק מהחיים שלי מאז ומתמיד. זכיתי שזו גם התשוקה שלי ".

"עובדת עם אנשים שחוו טראומה". הקליניקה של מירי (צילום: מירי טורצקי)

אחד הנושאים שמירי התמקצעה בו במיוחד הוא תחום הטראומה והפוסט טראומה. "לפני שנתיים העמקתי את לימודי בתחום הטראומה בתוכנית של פסיכותרפיה של הטראומה בנט"ל. נט"ל זו עמותה שעוסקת בטיפול בנפגעי טראומה מטרור ומלחמה. להם תוכנית לימודים בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, העוסקת במגוון טראומות: טרור, לחימה, טראומות ילדות, טראומות מיניות, התעללות ומצבי קצה".

הטיפול בנפגעי טראומה באמצעות יצירה הוא מוצלח במיוחד, מספרת מירי. "אני עובדת הרבה עם אנשים שחוו טראומה. כך במקום בטוח שהוא חדר הטיפול יש יצירה של הטראומה, של הפצע שנוצר בנפש וההתבוננות בו ובמורכבות הנפשית. תהליך היצירה הינו מראה לתהליך הנפשי, העבודה בחומר וההשתנות לאורך זמן מאפשרת טרנספורמציה נפשית. מאפשרת צמיחה פוסט טראומתית, התחזקות הנפש והכוחות.

"הרי הטיפול באומנות התחיל אחרי מלחמת העולם השנייה, בדיוק איפה שצצו הרבה מאוד פוסט טראומטים, ושם הפסיכואנליזה, עם כל הכבוד ואני רוחשת אליה המון כבוד ואף מתבססת עליה, לא תמיד קידמה את המטופלים. בטראומה הרבה פעמים, לחולי של נפש אין מילים. אז בשיח מילולי מסתובבים סביב עצמנו, אין איזושהי תנועה. במקומות הללו נכנסת האמנות", היא אומרת.

מירי מסבירה שהאמנות מאפשרת לאנשים להתחבר לעברם, ומשם לצמוח מחדש. "הרבה פעמים בטיפול באמנות אתה רואה אנשים חוזרים לגילאים מאוד צעירים, פתאום רואים בן אדם מבוגר או נער מתפלש בגועש, כמו שעושים ילדים בני שנתיים שפעם ראשונה נותנים להם לגעת בגועש, להתלכלך. זוהי משמעות מאוד גדולה לנפש, חוזרים אחורה בזמן, למקומות קדומים וראשוניים, חלקים לא מילוליים. שם מתחיל תהליך העמוק של הטיפול. יש כמובן גם את המטפל או המטפלת בחדר, שבעצם דואגים ליצירת קשר בטוח ויציב, מה שמאפשר לבנות מחדש חלקים נפשיים. בסופו של דבר אנחנו מתפתחים בתוך קשר. תינוק נולד לאמא ואבא והוא גדל לאור מבט עיניהם ומה שמשתקף אליו על עצמו. הרבה פעמים בחדר הטיפולים זה בדיוק הדבר שקורה, מגדלים מחדש חלקים של הנפש שהיו זקוקים לריפוי וגדילה מחדש. לא תמיד הכל נפתר מן הסתם, כי לעתים כשיש טראומות קשות או מחלות נפשיות אז הן יישארו וילוו את המטופל, אבל אפשר לצמוח מתוכם. אנחנו לא נחזור להיות מי שהיינו או מי שאנחנו רוצים להיות, אבל אנחנו נצליח להיות חזקים ולהתמודד ולהחזיק גם את הכאב או הקושי. לא להדחיק, להעלים ולנסות להיאבק אתו - אלא ללמוד לחיות אתו".

מה צריך כדי ללמוד טיפול באומנות?

"זה נושא חשוב ורגיש. בעצם היום החוק לא מוסדר כמו שצריך, אין חוק שמגדיר מטפל באמנות. יש הצעת חוק שמחכה כבר הרבה שנים ויה"ת מנסה לקדם אותה. יה"ת זה מלכ"ר שאני חברה בו והוא מאגד אותנו, מטפלים באומנויות שזה לא רק אומנות פלסטית כמוני זה גם בתנועה, במוסיקה, בדרמה תרפיה ובפסיכותרפיה. הם מנסים לקדם חוק שיבהיר מי הוא מטפל באומנויות. אני עומדת בקריטריונים של החוק המוצע. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה, אחר כך עשיתי תואר שני בטיפול באמנות פלסטית הכולל הרבה מאוד שעות סטאג'. כמו כן, אחרי לימודי התואר השני יש שנת התמחות נוספת, שזו עוד שנת לימודים ועוד הרבה מאוד שעות סטאג' במסגרתה. לצערי הממשלה שלנו עסוקה בדברים אחרים אבל לשם מכוונים כל קהילת המטפלים, כמו שפסיכולוגים מוסדרים בחוק ומאוד ברור מי פסיכולוג ומי לא, אז גם אנחנו רוצים שהתחום יוסדר".

בפועל, מסבירה מירי, "הפירצה מאפשרת לתוכניות לימוד מאוד חשודות בעיני לקבל אנשים ללימודים קצרים של חצי שנה, ודרכם מגדירים עצמם מטפלים/ מרפים באמנות. לעומתי ולעומת חבריי ללימודים, שאתה רואה את הדרך הארוכה שעשינו, אתה מבין שזו טיפה בים וזה בעיקר מסוכן. אנשים פונים לעזרה נפשית וחוסר מקצועיות כזו עלולה ממש לסכן ולהרע במצבם".

זה משנה אם בן אדם הוא יצירתי או לא יצירתי אם אומנות מדברת אליו או לא?

"בעיני אין צורך בכישרון ואין צורך באיזשהם נטיות קודמות לאומנות. אם יש נטייה לאומנות זה נהדר, והמטופל יכול להשתמש בזה. אבל גם מי שלא, אני חושבת שהדבר העיקרי הוא זה שכביכול הטיפול הקונבנציונלי שהוא וורבאלי לא מספיק עובד עבורם, לא תמיד נוגע מספיק. אנשים יכולים לשבת בטיפול ולדבר גם שנים ושום דבר לא נע, לא קורה שום דבר. האמנות מאפשרת נתיב נוסף מבלי לבטל את הוורבלי".

לפרטים נוספים, אתם מומזנים ליצור קשר:

טלפון: נייד: 0522714161

מייל: mirituretskiy@gmail.com

לאתר האינטרנט, לחצו כאן

לעמוד הפייסבוק, לחצו כאן

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully