נעצים עוצרי נשימה

שנת הקורונה רק חידדה את נעיצת הנעצים והיצירה נמצאת בימים אלה בעיצומה, עם עשרות עבודות עוצרות נשימה. על סמך איכות היצירות הגבוהה, הדרך לתערוכות במוזיאונים נחשבים - נראיתי סלולה. ראיון.

בסטודיו בקריית המלאכה שבדרום תל אביב, יוצרת ירדן אמיר יצירות יפיפיות משילוב של נעצים ועץ. ירדן אמיר מוציאה תחת ידיה יצירות ייחודיות, בהן הנעצים והעץ הם חומרי הגלם, אשר מייצרים מרקם ייחודי דמוי קשקשי-מתכת מול הניגודיות הרכה של העץ. בתחילה חשבה ללמוד פסיכולוגיה אבל מסע למזרח הרחוק, הביא למהפך והחלום השתנה להיות אומנית, יוצרת.

מספרת ירדן: "הייתי בטוחה שאלמד פסיכולוגיה. יום אחרי מבחן הפסיכומטרי אותו עשיתי מיד עם סיום הצבא, טסתי לטייל ולעבוד בנורבגיה. הייתה לי שם מערכת יחסים לא פשוטה ועל מנת להבריא ממנה, נסעתי לבדי לטיול ארוך באסיה."

"מצאתי את עצמי יושבת מול נופים נשגבים ואינסופיים, מן אלוהות, והתחלתי לשרבט ציורי נוף. זה פתח לי את נתיב העיסוק ביצירה. החלטתי שאת הפסיכולוגיה אשאיר לחיים עצמם. לא רציתי יותר ללכת בכיוון הזה. הנפש שלי חופשיה, יצירתית, רגישה ומודעת. הבנתי שאני לא מתאימה להתמודד עם כובד הצרות של החיים כפסיכולוגית. אחרי שנה במזרח חזרתי ארצה. עשיתי מכינה של שלושה חודשים. הגשתי לשנקר תיק עבודות, התקבלתי ומכאן התחיל מסע נוסף."

"אלה היו ארבע שנים מאוד אינטנסיביות. הרגשתי, שאני בסדרה לא נגמרת של חוגי יצירה. זה היה לשחק כמו ילדה קטנה. הבנתי שזה מה שאני רוצה: ליצור."

"הכיוון התחיל בנסיעה נוספת לחו"ל. נסעתי מטעם בית ספר שנקר לחילופי סטודנטים בלוצרן שבשווייץ לחצי שנה. בין הרי האלפים, חוויתי שוב טבע עוצמתי ומיוחד. אני אדם מאוד טוטאלי בהטמעת החוויות שאני חווה. הלימודים שם היו הרבה יותר דלילים מהלימודים האינטנסיביים בשנקר. בלוצרן, התקיים שיעור רק פעם בשבועיים. היה לי וליתר הסטודנטים חופש תמידי, לחוות וליצור. לא הייתה לי מסגרת ברורה אז חקרתי בעצמי, טיילתי המון וחזרתי לשנה רביעית ואחרונה בשנקר, מבולבלת וללא כיוון ברור. חשבתי להתחיל לצייר, אבל לא הייתי שלמה - חיפשתי פעולה מונוטונית ומרגיעה. אספת אז עצים מהרחוב ומיערות וחשבתי, שכתמי ברזל על העץ יהיו ניגוד מעניין, חיבור יפה. כך התחלתי, ממקום תרפויטי ומדיטטיבי. התחלתי לנעוץ ולנעוץ המוני נעצים.

מהעץ אני מנסרת צורות אמורפיות, שאותן אני מכסה בנעצים. אחר כך, אני מרכיבה את החתיכות ותולה על הקיר ליצירת קומפוזיציה שלמה. מתקבל שילוב עם הנוקשות של הברזל, שיריון, שנראה מורכב קשקשים וזה מוטבע בתוך צורות עגולות ונדיבות, לא זוויתיות. כל עבודת הגמר שלי בשנקר, הייתה של נעצים, כולל עבודה ענקית של 2.40 מטר על 1.20 מטר עליה ננעצו עשרות אלפי נעצים. מאז אני שם."

"כן. היום אני משודרגת. יש לי שתי ספקיות מסין ששולחות לי נעצים בכל הצבעים האפשריים. רכשתי שקים עם עשרות אלפי נעצים בצבעי פסטל וצבעים חזקים בכל הקשת הקיימת. גם מבריקים וגם במט."

"אני יוצרת בין עשר לשתיים עשרה שעות ביום, בסטודיו. זה תהליך, שנע על התפר בין סיזיפיות למדיטטיביות. התהליך הזה נובע אצלי, בין היתר, מהחיבור החזק לתרבויות המזרח הרחוק. היום יש לי פורמט של מלבנים גדולים וגליל שעם גדול. אני מנסרת פלטות עץ בגודל וצורה מסוימים, מדביקה את השעם על העץ ונועצת את הנעצים בשעם. מצאתי שהמיומנות שלי היא גם לצייר וגם לפסל בנעצים.

פיתוח נוסף שלי הוא שאני מייצרת יציקות ותבליטים מפוליאוריטן וגבס (* פוליאוריטן: חומר בניין מוקצף שנועד לאיטום חורים שמתנפח לצורה מסוימת) אני מחברת את התבליט שנוצר לפלטה ונועצת את הנעצים על המשטח החדש. זה יוצר תלת ממדיות מעניינת."

"בהחלט. אני שואפת למנעד רחב יותר. הזמנתי לאחרונה ניטים של ריהוט. בשונה מנעצים משרדיים, זה חומר מעולם הריהוט, גם הנראות וגם המשקל שלהם שונה מה שמעניק חוויה חומרית וויזואלית אחרת. אני משלבת ביניהם."

"יש זרם שנקרא 'פוינטליזם' מסוף המאה ה 19 של ציורים המורכבים מנקודות מכחול, אז אפשר לומר שאני עושה פוינטליזם בפיסול מודרני."

"במשך כמה שעות, אני מייצרת כתם גדול של נעצים, ואז אני מתרחקת פיזית מהיצירה ומצמצמת את העיניים כדי לראות את היצירה במאקרו. אני עושה זום אין וזום אאוט כל הזמן. זה גורם לי להרגיש קצת כמו מדענית ואני אוהבת מדע. אוהבת פיזיקה, קוסמולוגיה וגם פילוסופיה. העולם האמנותי המופשט מגשר לי על הפער לתפוס את המופשטות "האמיתית" של העולם.

אני בסוג של משחק תפקידים עם עצמי. נהנית מאוד מהצלילה פנימה והיציאה החוצה. זה מהלך עליי קסמים. אני מגיעה לראייה הוליסטית כשהכול מתחבר לכדי שלם אחד. בנעיצה יש כוח, משהו פאלי, גברי, אז ברגע הראשון יש נוקשות, אבל המשטח שמתקבל עדין ורך. אני מחוברת לקטבים הללו:
שקט-סערה,
סיזיפי-מדיטטיבי,
נוקשה-רך."

"יש רנסנס. הלוואי שכל הרנסנס הזה יימשך. אנשים היום מבינים עד כמה תרבות אינטגרלית לנפש האדם. אני מקווה, שהאומנות תגיע לכולם, שהיא תהיה קולקטיבית. יש המון אנשים מוכשרים בארץ ותמיד יש עניין ותנועה כאן. זה מאוד מפרה ומאתגר."

"קודם כל בפליאה. העבודות שלי מאוד חושניות וכולם רוצים לגעת בחספוס הזה. זה מייצר סוג של ספקטקל, "וואו". אנשים אוהבים ואומרים שזה יפה."

אכן כן. כרגע לאור מצב המגיפה הכול ניתן לשינוי, כך שאני מנועה מלצאת בהצהרות אבל הרנסנס איתנו אז אני אופטימית מאוד!

עבודות, שמוצגות כעת, ניתן לראות:

בגלריית נוני'ס ואבני טל (אבן ספיר 4, תל אביב)
ובגלריית החלל (אאורבך 2, תל אביב).

ליצירת קשר ולפרטים נוספים:

מייל: yardenamiiir@gmail.com

פייסבוק

אינסטגרם