התמודדות עם בריונות - זה בידיים שלנו!

*הכתבה מתייחסת לזכר ולנקבה

אף אחד לא רוצה לחשוב שהילד שלו נוהג בבריונות. אז נבהיר, שילד שנוהג בבריונות כלפי אחרים, לא בהכרח משתמש באלימות פיזית. בריונות כוללת מגוון מעשים ופעולות שבהם לילד שנוהג בבריונות יש כוח פיזי או חברתי רב יותר מאשר לילד הקורבן. בריונות יכולה להיעשות דרך העלבות, התגרויות, חרמות וכדומה. ובל נשכח שיש גם את הצופים מן הצד שעשויים, בעתיד, לנהוג גם הם בבריונות, או חלילה, להפוך לקורבנות. הורים צודקים בדאגתם מתופעה מטרידה זו. מחקרים שנערכו בעשור האחרון בסביבות חינוכיות בישראל, מצביעים כי כל ילד שלישי בישראל הוא קורבן להצקה פוגעת ומתמשכת, המתבצעת בדרך כלל על ידי חבר או מספר חברים מכיתתו.

בבתי הספר מנסים להתמודד עם אירועי בריונות בדרכים שונות. במקרים מסוימים בהצלחה ובאחרים מעשי הבריונות ממשיכים להתרחש. כשמעשי בריונות, חרמות והצקות גולשים אל מחוץ לכותלי בית הספר חל בלבול בנוגע לאחריות הטיפול - האם בידי בית הספר? הורי הילד הנוהג בבריונות או הורי הקורבן? אולי הורי הכיתה? כשאין בהירות לגבי בעלי האחריות, נוצרים מתחים בין ההורים לצוות החינוכי. ההורים מצפים מצוותי החינוך להגן על הילדים, בית הספר מצפה מההורים להגיב בחריפות ולמשמע את הילדים בבית. ובינתיים, הילדים נותרים בתפקידיהם כקורבנות לבריונות, כנוהגים בבריונות או כצופים מן הצד.

טיפול מוצלח בבריונות נעשה גם בבית וגם בבית הספר, וכולל התייחסות לכל הילדים בתפקידיהם השונים. ההורים יכולים להיות כוח מרכזי מניע ומסייע בפתרון, גם אם הבעיה מתקיימת בסביבה החברתית שרחוקה מהם. מנתחי התנהגות שמתמחים בטיפול בבעיות בריונות בסביבה הטבעית ובטיפול מערכתי מותאם לבעיות אלו יכולים לסייע להורים בהתמודדות עם התופעה ובטיפול בה. ניתוח התנהגות יישומי הוא טיפול אקולוגי, מקיף, שעוסק במשתנים שונים של הבעיה הטיפולית. במקרה של בריונות, הטיפול חייב לכלול תגובה אחידה ובלתי מתפשרת לכל גילויי בריונות, על מנת להביא לשינוי במהירות וביעילות. מנתחי התנהגות, בבואם לטפל ולהתמודד עם תופעת בריונות, תחילה ילמדו את הסביבה אליה נקראו כדי לענות על שאלה מרכזית- מדוע התנהגות הבריונית מתרחשת? הם יאתרו את הגורמים המשפיעים על בעיית ההתנהגות ויבנו תכנית טיפול יעילה שתכלול הליכי טיפול אל מול הילד או הילדים וליווי והדרכה מקצועית לצוות החינוכי ולהורים. שיתוף הפעולה בין המבוגרים השונים הוא המפתח להצלחה.

להורים תפקיד מרכזי כמבוגרים משמעותיים בחיי הילדים וחשוב שיהיו חלק מן המערך המטפל בתופעת הבריונות. ההורים יכולים להיות הוריהם של ילדים הצופים מן הצד באירועי הבריונות, הורים של ילדים הנוהגים בבריונות והורים לילדים שנפלו קורבן לבריונות. ריכזנו כמה עצות וכללי מפתח שיעזרו להם בהתמודדות ובטיפול בתופעה:

להורים של הצופים מן הצד, אותם ילדים שעדים למעשי הבריונות, אך לא לוקחים בה חלק פעיל, מדווח או משתתף. מבלי שיהיו מודעים לכך, לצופים מן הצד יש השפעה עצומה על מעשי הבריונות. כאשר ילדים צופים בתופעה ואינם מגיבים אליה או מדווחים עליה, הילדים שנוהגים בבריונות מקבלים יותר כוח, הקורבן נחלש וחוויית הלבד שלו מתעצמת. כאשר מחנכים את אותם צופים מן הצד לזהות בריונות ולהתערב כדי לעצור אותה, התופעה פוחתת באופן משמעותי.

1. חנכו הילדים לאכפתיות, לרגישות לסבלו של החבר, לאומץ לב, לאסרטיביות ולנחישות אל מול המתנהגים בבריונות. חינוך זה נעשה בראש ובראשונה באמצעות דוגמה אישית - זה מתחיל בנו. לדוגמה, הורים יכולים להראות דוגמה של הגשת עזרה לאחר כאשר רואים מישהו במצוקה ברחוב, ייגשו, יסייעו ויסבירו לילדיהם את הערך של הגשת הסיוע. כך תגדל הסבירות שהילדים יחקו את התנהגויות ההורים וילמדו להיות ערניים ומסייעים לזולתם.

2. למדו את הילדים מהן התגובות הפעילות הנכונות והרצויות כשהם עדים למעשי בריונות. לדוגמה, לעמוד לצידה של הילדה שמציקים לה או להרחיק אותה למקום אחר ולדווח למבוגר האחראי בסביבה. כדאי להכיר בעובדה שלעיתים קשה לילדים לעשות פעולה שהיא שונה ממה שעושים או רוצים החבר'ה, אך חשוב לנסות.

3. ומה יקרה אם הילדים לא יצליחו? למדו אותם לשתף. הורים צריכים לשמור על ערוץ תקשורת פתוח בנושא, לא מטיף ולא שופט, שמראה שזה חשוב להם. הורה צריך לשאול ולהתעניין: "יש מישהו בכיתה שמציקים לו?", "מה דעתך שנזמין אחר הצהריים חברה מהכיתה שבדרך כלל פחות משתתפת במפגשים החברתיים?" כשזה חשוב להורים, זה נעשה חשוב גם לילדים.

4. ומה אם הילדים כן הצליחו? חגגו את ההצלחות באופן שמשמעותי להם. חגיגה של הצלחה מגבירה את הסבירות שהילדים יחזרו על ההתנהגות בתנאים דומים בעתיד. שבחים כמו "זה מדהים שעמדת לצד החבר הפגוע" יסייעו לילד להבין שהוא עשה את המעשה הנכון, יחוש גאווה על כך וגם יחזור על הפעולות הללו בעתיד.

1. הראו דוגמה אישית. הורים צריכים לזכור שהילדים מסתכלים עליהם ולומדים הכל - כשהם צופרים בכעס בכביש או כשרבים עם אדם שעקף אותם בסופר. באותו האופן ילדים לומדים לחקות גם התנהגויות נהדרות מהוריהם. לכן כשהורים יראו בנוכחות ילדיהם התנהגות מאופקת ומכבדת, זה מה שהם יגדלו לחקות ולעשות באופן דומה.

2. שימרו על ערנות ומעורבות. הקשיבו לסגנון הדיבור של הילד, בחנו את התנהגותו עם אחרים, התעניינו בקרב מורי בית הספר, שאלו שאלות נכונות (לדוגמה, איך הילדה שלי מתנהגת לחברים?) והיו נכונים להקשיב לתשובות, גם אם הן לא נעימות לאוזן. אל תפטרו את העניין בשובבות גרידא או ש"ככה זה ילדים" מכיוון שהמסר שעובר לילדים הוא שההתנהגות שלהם מקובלת. במקום זאת, העבירו מסר חד-משמעי שההתנהגות הבריונית איננה מקובלת, הסבירו מדוע ותנו לילדכם דוגמאות קונקרטיות כיצד עליהם כן לנהוג.

3. זכרו שלא נכון לפתור בריונות בבריונות. לצעוק על הילד, להעניש אותו בצורה קשה ולא מידתית, לאיים עליו, כל זה מראה לילד שאתם בעצמכם נוהגים בתוקפנות. במקום זאת, נהלו שיחה בגובה העיניים. הבהירו באופן נחרץ שהתנהגות זו אסורה ושעליה להיפסק. הקשיבו למה שיש לילד לומר. בררו מהי החוויה של הילד בבית הספר. אולי ילדכם שנוהג בבריונות הוא גם קורבן לבריונות מצד אחרים? הסבירו שזה בסדר לא להיות חבר של מישהו, אבל שבשום אופן אי אפשר לפגוע בו. הצהירו בפני הילד שכעת תהיו מעורבים, שתלוו אותו וכי אתם בטוחים ביכולת של הילד לשנות את המצב. כשזה חשוב להורה, זה נעשה חשוב גם לילד.

4. היו מעורבים גם באירועי הצלחה ולא רק באירועי משמעת. כאשר תבחינו כי הילד מתחיל לשפר ולשנות את התנהגותו לחיוב שבחו אותו על כך, הראו לו מעורבות, אכפתיות וגאווה על השינוי. הענקת תשומת לב וחיזוקים משמעותיים להתנהגות הנאותה של הילד תגרום לו להמשיך ולנהוג כך שוב בעתיד.

1. הישארו אסופים ויציבים אל מול הילד. זו חוויה קשה עבור הורה, לדעת שילדו קורבן להתנהגות בריונית. אולם ילדים שמבחינים שהוריהם מפורקים מהחוויות שקורות להם בבית הספר, עלולים שלא להמשיך לשתף אותם. שימרו על ערוץ תקשורת פתוח כדי שהילדים ירגישו בנוח לשתף אתכם. אל תנהגו באופן שילדכם ירגיש שהוא צריך להגן עליכם. עליכם לנשום עמוק ולשדר שאתם לצידו.

2. מצאו את המקום הבטוח עבור הילד. אתרו את המקום החברתי שטוב בו לילד. זה יכול להיות חוג, תנועת נוער או מפגשים קבועים עם בני משפחה. מקום שבו הילד מרגיש מחובר לסביבתו, חווה חוויות טובות וחש שייך ואהוד. אם מקום כזה לא קיים עדיין, התאמצו ובנו אותו עבור הילד.

3. עזרו לילד להתאמן על מיומנויות - אימון בפיתוח חברויות, באסרטיביות ונחישות ובהתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים. כל אלו הן מיומנויות נרכשות שדורשות אימון ותרגול על מנת שיתפתחו לדרגות שליטה ושטף. מנתחי התנהגות יכולים לסייע בכך.

זכרו - בריונות איננה גזרת גורל. זו תופעה שאפשר וצריך למנוע ולהורים חלק חשוב במניעתה ועצירתה.