ריפוי בשירה: הכירו את הספר החדש של רוני רוזנפלד

האם השירה היא מפתח לריפוי? ולמה דווקא בעידן המודרני כדאי לנו לצרוך אותה יותר. רוני רוזנפלד בראיון עם צאת ספר הביכורים שלה "אסופה"

בשיתוף רוני רוזנפלד
21/12/2021
רוני רוזנפלד. יח"צ,
רוני רוזנפלד(צילום: יח"צ)

רוני רוזנפלד היא פסיכותרפיסטית M.A. ומורה לשיטת ימימה. היא בעלת תשובה ואם ל-12 ילדים שמתגוררת בקריית יערים. בשנים האחרונות רוזנפלד שבה אל אהבת הילדות שלה, כתיבת שירה.

עם צאת ספר הביכורים שלה "אסופה" בהוצאת 'עיתון 77' שוחחנו על שירה בעידן המודרני וחשיבותה לדור הצעיר, התרומה של השירים פרי עיטה לתהליך של מטופליה בקליניקה, והסיבה שבגללה היא הפסיקה לכתוב במשך שנים.

הכתיבה הייתה חלק מהותי בחייה מהילדות ועד לעת שבה החלה תהליך של חזרה בתשובה בגיל 23. אף על פי שאיגדה חומרים שעמדו לצאת לאור, היא גנזה את הספר המוכן ,וכן פסקה מלכתוב בשל התמסרותה לאורח חייה החדש אשר דחק הצידה את השירה, שהפכה לפחות רלוונטית.

ההשראה והתשוקה לכתוב שבו אליה בשלב מאוחר יותר בחייה באופן טבעי, לצד הבשלה נשית, אישית ומקצועית .כאשר החלה לחשוף את שיריה לסביבה הקרובה, למשפחה ולחברים, גילתה שהם נוגעים בנפש האדם, מה שגרם לה לשלב אותם גם בחדר הטיפולים.

רוזנפלד: "גיליתי שהשירה שלי מרגשת אנשים ומעוררת אצלם חיבור לעצמם. גם בחדר הטיפולים היו הדים חיוביים, וככל שחשפתי יותר, גיליתי שזה מיטיב עם המטופלים , ועם האנשים שסביבי , עם הזמן נוצר ספר שירה ראשון שנקרא 'אסופה'".

מה משמעות השם של הספר?

רוזנפלד: "הספר הוא אסופת שירים המאגדת ואוספת חלקים שונים מהנפש, תוך התבוננות ונתינת ביטוי לחומרים נשיים כגון יחסים בין אם לבת ובעל ואישה".

האישה שאני רוצה להיות

הָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
מִסְתַּתֶּרֶת מִתְגַּלָּה
מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן שֶׁל תַּחֲרָה
מְהֻרְהֶרֶת וְנוּגָה,
הִיא מַבִּיטָה בִּי.

אֲנִי נֶעֱצֶרֶת מוּל כָּל מַרְאָה
זוֹ אֲנִי אוֹ אַתְּ
הִנֵּה כָּאן אֲנִי מִסְתַּיֶּמֶת
וְאַתְּ מַתְחִילָה.
אָנוּ שְׁזוּרוֹת יַחַד כְּרִקְמָה.

אֲנִי רוֹאָה רַק חֲלָקִים מִמֵּךְ
כָּל חֵלֶק כְּמוֹ בַּד יָפֶה
מֶשִׁי וּקְטִיפָה
אַתְּ מִתְחַלֶּקֶת,
מִתְחַלֶּפֶת,
זוֹרֶמֶת וְרַכָּה.
וְאוֹתִי אֵיךְ אַתְּ רוֹאָה
אֲנִי מָה.

תֵּחָשְׂפִי לְפָנַי
בִּדְמוּתֵךְ
רַק לִשְׁנִיָּה,
הֲרֵי שְׁתֵּינוּ מֻתָּשׁוֹת
מִסּוֹדוֹת וְצִפִּיָּה.

אוּלַי נִהְיֶה לְאִשָּׁה
אַחֶרֶת וְיָפָה,
אַחַת שֶׁמִּתְפַּשֶּׁרֶת
אַף שֶׁעוֹד רוֹצָה
אַתְּ וַאֲנִי.

אסופה(צילום: רוני רוזנפלד)

יש בתהליך הזה משהו מאוד הוליסטי.

רוזנפלד: "הכתיבה שלי היא הוליסטית אולי דווקא בגלל שהיא נוגעת ברגעים ,בסיטואציות ,כמו צילום של תמונה. חלק הנושא בתוכו את השלם. כתיבה הוא תהליך של ריפוי אישי עבורי. המילים מדייקות את הרגש ומזקקות כאב, משם צומחות תובנות וראייה חדשה".

נשוב לחדר הטיפולים. כיצד השירים מקדמים את תהליך הטיפול של המטופלים שמגיעים אלייך?

רוזנפלד: "השירה נוגעת באנשים בעוצמה. היא למעשה עוקפת את ההיגיון ואת השכל הישר, ומחברת את המטופלים באופן כמעט אינסטינקטיבי לעולם הרגש. זה מאפשר למטופל להבין את תחושותיו באופן בלתי אמצעי וכך מהווה כלי טיפולי מיוחד.

"גם במסגרת השיעורים שאני מעבירה בשיטת ימימה אני משלבת קטעי שירה בהתאם לנושא הנלמד. זה תמיד מתיישב בצורה ייחודית ונוגעת".

מה בנוגע למדיה החברתית, את דוגלת בחשיפת השירים שלך באפיקים אלו?

רוזנפלד: "יש הרבה מאוד תוכן במדיה וברשתות החברתיות. מרבית התוכן לא מעניק לאנשים ערך, וממילא כולם מחפשים תוכן קצר וקליל. דווקא כאן השירה יכולה לתרום הרבה מאוד. למרות שהתוכן קצר, הוא דורש מהקורא לצרוך אותו באיטיות. זה גורם לאנשים, מבלי להיות מודעים לכך, להוריד הילוך ולהרהר בדברים. במסגרת שירה אפשר להעביר מסר או תחושה בצורה תמציתית שנוגעת בעוצמה בנפש האדם ומשפיעה באופן מהותי. באופן כללי, אני חושבת שצריך להגדיל את החשיפה של האנשים לשירה ולתת לה מקום גדול יותר בעולמות התוכן שאנו נחשפים אליהם".

ילדות משחקות בתוכי חבל

יְלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת בְּתוֹכִי חֶבֶל
בְּתוֹכִי בּוֹר מְכֻסֶּה עוֹר.

שֶׁאֵין לָהֶן פִּתְרוֹן
בָּעוֹלָם הַזֶּה,
מִתְהַלְּכוֹת מִשְׁתַּהוֹת
זֶה הָאוֹר הָאָפֹר,
זֶה גְּוָנִים מִשְׁתַּנִּים.
מְשַׂחֲקוֹת בְּתוֹפֶסֶת,
בְּקֻבִּיּוֹת,
אֶצְלִי בָּראֹשׁ.

מְחַפְּשׂוֹת נחֶָמָה,
מְבַקְּשׁוֹת שֶׁקֶט.
שֶׁאֲפַיֵּס אוֹתָן
בְּמַחְשְׁבוֹתַי
שֶׁאֶתְבַּהֵר.

לִפְעָמִים זֶה קָשֶׁה
זֶה שׂוֹרֵף
זֶה מֵעַל וּמֵעֵבֶר.
אֵין לִי אֶלָּא לְהִצְטָרֵף
לֶאֱחזֹ עִמָּן בַּחֶבֶל
לְבַקֵּשׁ עַצְמִי אֶצְלָן.


שיריה של רוזנפלד מתפרסמים במסגרת המיזם "קול באישה שירה", במבחר מגזינים ועיתונים, ביניהם "יחידה", "77", "אישי נשי", ו"משפחה" ובתוכנית "כאן תרבות" של גואל פינטו.

"אתה מוצא בשיריה של המשוררת רוני רוזנפלד רגש ושכל, פשטות ועומק, תוגה ואופטימיות. יש בהם ניחוח של המשוררות של פעם. למשל אחד משיריה "עוד כמה שירים" מזכיר את שירה של רחל איך הכאב הופך להיות אמנות צרופה -

"עוֹד כַּמָּה שִׁירִים / וְהַכְּאֵב יִהְיֶה מֻגְדָּר / בְּתוֹךְ כֵּלִים / מְדוּדִים / יָפִים. / נוֹשֵׂא בְּרָכָה.".
שירה הכה יפה, "מטפחת", שהוא בעצם שיר אהבה לקב"ה, מסיים במילים:
"כְּשֶׁאֲנִי עֲטוּפָה / אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי יָפָה / רוֹאֶה טוֹב, / מִקָּרוֹב. / כָּךְ הִתְרַגַּלְתִּי / דֶּרֶךְ בַּד לֶאֱהֹב.".
(עודד מזרחי סופר ומשורר).

  • שירה
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully