המודעות להפרעות קשב וריכוז נמצאת בשנים האחרונות בשיאה, עם שכיחות הולכת וגדלה שמגיעה ל- 15% בחלק מקבוצות הגיל ועם ילדים רבים שמאובחנים מדי שנה. למרות זאת, המודעות להשפעות הרגשיות של הפרעות קשב עדיין נמוכה, ולכך יכולות להיות השלכות משמעותיות על מערכת היחסים עם הילד ועל יכולת ההתמודדות שלו.
"הורים רבים, שהילד שלהם סובל מקשיים רגשיים והתנהגותיים, לא מודעים לכך שהמקור לבעיה עשוי להיות הפרעת קשב", אומרת בת קינר, מטפלת באמנות המתמחה בטיפול רגשי בילדים. קינר חיברה מספר ספרי ילדים, שבהם הספר "איתי, די! ואיתי, תפסיק!": ספר המאפשר להורים להסתכל על הקשיים הרגשיים וההתנהגותיים מנקודת מבטו של איתי הקטן הסובל מהפרעת קשב וריכוז - ולהבין שלפעמים, ילד שלא שומע בקול הוריו לא 'עושה דווקא'.
"הגיע אלי פעם לקליניקה הורה, שממש 'השליך' את הילד שלו לכיווני וגער בו: 'כמה פעמים אגיד לך לסדר את החדר?' הורים רבים מתוסכלים וכועסים על הילד כי הוא לא שומע בקולם, למרות שהם מבקשים שוב ושוב. הפרשנות שלהם לסיטואציה היא שהילד עצלן או שהוא 'עושה דווקא', למרות שבמקרים רבים הסיבה היא אחרת לגמרי. זה לא שהוא לא רוצה, לפעמים הוא באמת לא יכול בגלל קשיים אובייקטיביים. צריך לזכור כי קיימים גורמים נוירולוגים התורמים לשליטה ולכוח הרצון, וכשהם לא פועלים כשורה נפגמת רמת השליטה העצמית".
באילו קשיים מדובר?
"הפרעת קשב ADHD)) היא הפרעה ביולוגית בעיקרה, בעלת בסיס גנטי משמעותי. מחקרים עדכניים מראים שזו בעיית וויסות עצמי: האופן שבו "העצמי" מצליח לנהל את עצמו בתחום הרחב של ההתנהגות החברתית. הפרעת הקשב מורכבת משלושה חלקים: קושי לשמור על קשב, קושי לשלוט בדחפים ורמת פעילות בלתי מווסתת. ישנם מספר סימפטומים המשויכים להפרעת הקשב: רגישות יתר, קושי בכישורים החברתיים, מוסחות, איבוד עניין, קושי בארגון, קושי בדחיית סיפוקים, אימפולסיביות, תגובות מוגזמות לסיטואציה ועוד".
האם הגערות עוזרות?
"הגערות לא עוזרות, והן אף עלולות להזיק. הביטוי הראשוני של תסמיני הפרעת קשב וריכוז מתרחש בגילאי הילדות. חשוב להבין שלסביבה השפעה מכרעת על התפתחות הילד, משום שהמבנה השלם של ההפרעה מושפע מתגובות פסיכולוגיות וחברתיות. כאשר הילד מקבל חיזוקים תכופים עבור התנהגות חיובית, זה מפחית את הסימפטומים. מכאן, שהגערות עלולות להזיק בשני מישורים. במישור הראשון, יצירת פתח לרגשות אשם ותסכול מצד ההורה, שלא מבין למה הילד לא שומע בקולו. במישור השני, הכעס גורם להגברת הסימפטומים ולחלחול רגשות שליליים לתודעתו של הילד. משיחות רבות עם ילדים, עולה שהם מתחילים לחשוב שאולי הם באמת עצלנים או לא בסדר, ומתחיל תהליך של הפחתה בדימוי העצמי. וכך, במקום שהילד יגייס כוחות כדי להתמודד עם האתגרים הוא מסתובב עם תחושת כישלון מתמשכת, תחושת המסוגלות נפגעת והוא מתחיל להימנע מהתמודדויות".
מתי כדאי לפנות להערכה מקצועית?
"כפי שציינתי, להפרעת קשב וריכוז יכולים להיות מגוון מופעים. כאשר ישנם מספר סימפטומים שיכולים לעורר חשד, כדאי לפנות לרופא המשפחה כדי להתייעץ ובמידת הצורך הרופא יפנה לנוירולוג לצורך ביצוע הערכה".
האבחון לא מעודד עצלנות מצד הילד?
"המחשבה הזו מעסיקה חלק מההורים אשר מגיעים אלי לקליניקה" מציינת בת קינר. "הורים החוששים כי האבחון יעניק לילד לגיטימציה לעשות מה שהוא רוצה ולוותר בקלות. בדיוק באותה המידה אפשר להגיד שהפניית ילד הסובל מקשיים לימודיים למורה פרטי עשויה לתת לו לגיטימציה לא ללמוד. הרעיון הוא קודם כל לאתר את מקור הקושי, מניסיוני דווקא איתור הקושי מקל רגשית על הילד. הוא מבין לראשונה כי הוא לא טיפש או עצלן. לאחר מכן חשוב להעניק לילד כלים להתמודד עם הקושי הרגשי או/והלימודי. ההבנה מהווה כלי לחיזוק המוטיבציה והרצון להתמודד ולהצליח".
איך מונעים את ההסתתרות מאחורי הקושי?
"לפני הכול, חשוב להפנים את המצב ולנהוג בהתאם. נחזור לדוגמה של אותו הורה ששאל 'כמה פעמים אגיד לך לסדר את החדר?' או 'לך להתקלח כבר' - אם נבין שהילד לא 'עושה דווקא' והוא כנראה מתקשה לשמור על סדר וארגון, ואולי נוטה לשכוח דברים בגלל הנטייה למוסחות, אולי ננהג אחרת. אולי במקום לצעוק ניגש אליו, ניגע בכתפו בעדינות ונזמין אותו ללכת איתנו לאכול יחד למשל".
לצד הפנמת המצב, אילו פעולות אפשר לבצע?
"במקום לכעוס על מה שהילד לא עושה, נסו להחמיא לו על מה שכן: 'איזה יופי סידרת את החדר', 'כל הכבוד שהלכת להתקלח בזמן'. להסתכל על חצי הכוס המלאה - ולהעצים אותה.
יחסי גומלין חיוביים מסייעים לטיפוח התנהגויות חיוביות, והם מבוססים גם על הזמן המשותף של ההורה עם הילד: לבלות ביחד, לצאת לטיול משותף, לבצע פעילויות שמעודדות סקרנות. בדרך הזו הילד ירתם ויתאמץ למרות הקושי, המוטיבציה שלו להתמודד תגדל - וכך גם הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות".
ואם בכל זאת הילד מתקשה להתמודד?
"גם במקרה הזה, העצה שלי היא לא לכעוס או לצבור תסכולים, אלא להקדיש את האנרגיות לתיווך הסיטואציה ולחלוקה למשימות קטנות ופשוטות. לילד קשה לעשות שיעורי בית?
אפשר ללכת ביחד לתיק, ולהגיד לו 'בוא נוציא את המחברת'. בשלב הבא אפשר לבקש ממנו לפתוח את המחברת, ולהגיד לו 'בוא תקריא לי את השאלה'. אם הוא מתקשה לענות עליה, אפשר להוביל אותו באמצעות שאלות מנחות שמעוררות שיח. אחרי שההורה והילד ענו ביחד על שאלה אחת, אפשר להגיד לו: עכשיו תנסה לענות על שאלה אחת בעצמך'.
חשוב לזכור שהטיפול בהפרעת הקשב הוא רב מערכתי ומתייחס להיבטים פסיכולוגים, ביולוגים וחברתיים. לכן, לצד אבחון ומתן כלים מקצועיים, חזקו את הקשר המשפחתי, שימו דגש על כבוד הדדי, שיתוף פעולה והפחתת מתחים. נסו לסייע לילד לשפר את טווח ההתנהגויות החברתיות הנאותות. זכרו - הורה מבין הוא הורה שיכול לתווך לילד ולעזור לו להתמודד עם הקשיים שלו".